בשנים האחרונות אנו ערים לתופעת החשבוניות הפיקטביות, תופעה אשר הפכה למכת מדינה ובעיקר בתחום הבניה. חשבונית מס פיקטיבית הינה חשבונית אשר בגינה רשויות מס ערך מוסף לא קיבלו את המע"מ מהצד המוכר.
המדינה, אשר במקרים רבים איננה מצליחה לאתר את עברייני המס האמיתיים (אותם מנפיקי חשבוניות פיקטיביות) מעדיפה להתמודד עם העוסק אשר נמצא בכף ידה. המדינה איננה מוכנה לוותר על המע"מ שנגזל ממנה ע"י העבריין וגובה אותו בפועל מאת העוסק התמים אשר קיבל לידיו את החשבוניות הפיקטיביות התום לב.
ניכוי מע"מ התשומות הינו מנגנון המבוסס על מסמכים. למעשה על המבקש לנכות את התשומות לעמוד במספר תנאים: ראשית, על המסמך הנחזה כחשבונית לעמוד בכל דרישות החקיקה. שנית, ע"פ סעיף הוראות סעיף 38 לחוק על המבקש לנכות להוכיח כי החשבונית הוצאה כדין.
סוגי החשבוניות הפיקטיביות
ניתן לזהות שלושה מצבים עיקריים ביחס לחשבוניות הפיקטיביות:
1) מצב פלילי מובהק – במצב זה לא התקיימה עסקה אך בכל זאת הונפקה חשבונית. מטרת מוציא החשבונית ומקבל החשבונית הינה להונות את קופת המדינה בעליל.
2) מצב שווא – זוהי חשבונית מס אשר הסכום הקבוע בה אינו משקף את שווי העסקה האמיתי, או את טיבה.
3)
מוציא החשבונית
הוא לא זה אשר ביצע את העיסקה –
זה למעשה המצב השכיח בו העסקה בוצעה, הקונה שילם תמורתה, אך מוציא החשבונית
הוא לא בהכרח מי שביצע את העבודה.
רמת הידיעה הנדרשת מצד העוסק על מנת לקבוע כי החשבונית הוצאה כדין
הוראות החוק אינן קובעות מה על מקבל החשבונית לדרוש מנותן השירות. את זה קובעת החקיקה הרחבה בנושא.
פרשת סלע (ע"א 3758/96 סלע חברה למוצרי בטון בע"מ נגד מנהל מע"מ) בית המשפט העליון קבע כי במקרים חריגים אשר העוסק הוכיח כי נקט בכל האמצעים הסבירים כדי לאמת את החשבונית ואת זהות העוסק, ולמרות זאת לא גילה ולא היה יכול לגלות באמצעים סבירים שמוציא החשבונית לא היה זכאי להוציאה, הרי בכל זאת יש להתיר בידו לנכות את התשומות שבחשבונית המס שבידיו.
במספר פסקי דין בנושא נקבע כי נטל ההוכחה הינו על העוסק. יחד עם זאת, נטל ההוכחה יכול לעבור מצד לצד. לסוגיה זו חשיבות רבה שכן במקרים רבים ידיו של העוסק קשורות בכל הנוגע להבאת ראיות והעוסק למעשה מתבקש להוכיח מצב אשר אינו יכול להוכיחו.
|